הגישות הפסיכואנליטיות אחרי פרויד

התפתחה אחר מות פרויד.
הפסיכולוגיה של "האני": אנה פרויד, היינץ הרטמן ואריק אריקסון
אנה פרויד ומנגנוני ההגנה של "האני"
התמחתה במיוחד בטיפול בילדים. בניסיונה להסביר את חשיבות ההגנות, מדגישה את הניגוד שבין הטיפול בהיפנוזה, שבו מסלקים את האני לשיטה הפסיכואנליטית, המאפשרת להסתכל על דרכי פעולתו של האני ושל הגנותיו. האני מסולק כדי לאפשר העלאת האסוציאציות חופשיות, אך קשה לסלק את האני לחלוטין ואז נוצרת התנגדות לטיפול. התנגדות זו מאפשרת לנו להבין את פעולת מנגנוני ההגנה. גם ההעברה למטפל היא העברה של הגנות. מ.ההגנה עשויים להיות מופנים גם כלפי רגשות הנתפסים כמסוכנים, כשהאדם חושש להרשות לעצמו להרגיש.
תיאורטיקנים כמו אדלר או יונג עוררו את כעסו של מסטר פרויד עליהם, ופרויד אשר היה ידוע באגוצנטריות הרבה שלו, השליך אותם לעזזאל, ופיטר אותם.
הם עקב כך בין השאר, פיתחו דרכים חדשות משלהם.
ויש לומר שתרומתם לפסיכולוגיה, כמו התרומה של פרויד לאחר שהעיף אותם גדולה מנשוא.
שיטת הטיפול של אדלר למשל, היא הנהוגה כיום, בה האדם יושב מול המטפל במקום לשכב על ספה.

להגיב

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. Log Out / לשמור )

Twitter picture

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. Log Out / לשמור )

Facebook photo

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. Log Out / לשמור )

Connecting to %s


Follow

Get every new post delivered to your Inbox.