זכרון לטווח קצר בראי של פסיכולוגיה

ניסויי הזיכרון האיקוני של ג'ורג' ספרלינג, התווה זן חדש של פסיכולוגיה בפסיכולוגיה הקוגניטיבית בכלל ובחקר הזכרון בפרט.
להלן מספר ממצאים שלו בניסויים השונים שערך, בתאריכים שונים,בימים שונים ובשנים שונות על מספר קבוצות של סטודנטים ומהמרים כפייתיים, או אנשים בעלי נטיות אובדניות:

דיווח חלקי – לדווח רק על חלק- לנטייה הזו שהייתה נפוצה בעיקר אצל הפסיכולוגיה של הקבוצה הראשונה קבע שנובעת כתוצאה מהדחה של מידע פסיכולוגי ישן הנמצא בראש.
דיווח מלא – לדווח על מספר גדול ככל האפשר- זה היה נפוץ את הסטודנטים ובכך קבע הפסיכולוג ספרלינג, שתהליך קוגניטיבי זה נפוץ אצל אוכלוסיה אנטלקטואלית.

כדי להישמר בזיכרון, , יש צורך בתהליך קליטה ראשוני של המידע אשר מתבצע בזיכרון החישתי.
בזיכרון החישתי לסוגיו יכולות להשתמר כמויות גדולות למדי של מידע, בצורתן המקורית, למשך
תקופות זמן קצרות ביותר.

כמה מנגנוני הגנה מרכזיים

הדחקה – התהליך שבאמצעותו רעיון או דחף נעשה לא מודע.
פרויד הבחין:
הדחקה ראשונית – נמנעת מלכתחילה עלייתו של הדחף למודע.
הדחקה משנית – תכנים שהיו מודעים בזמן זה או אחר מסולקים מהמודעות ושוב אינם עומדים לרשות הזיכרון, בצורת הפסיכולוגיה של האדם.
ההדחקה פועלת לעתים במשולב עם מנגנוני הגנה פסיכולוגיים אחרים.

השלכה – יחוס רגשות או דחפים מסוימים לאחר או לפסיכולוגיה שלו. הוא שונה אותי במקום האמת שאני שונא אותו מבחינת פסיכולוגיה שלי.

התקה – הפנית דחפים או רגשות שחוששים לבטאם כלפי אדם או חפץ מסוים לאדם או חפץ ניטרלי. הכעס לאם מותק לאלימות מילולית או פיזית כלפי חפץ פחות חשוב כמו צעצוע.

תגובת היפוך – הסוות רגשות או דחפים מסוימים ע"י הדגשתם של רגשות או דחפים הפוכים. אהבה קיצונית כלפי אדם שבאה להסוות שנאה פסיכולוגית ופתולוגית.

רציונליזציה – הפרט מנסה לתת הסבר הגיוני כדי להסתיר את המניע של הפסיכולוגיה שלו. אני רווק כי אני רוצה.

הגישות הפסיכואנליטיות אחרי פרויד

התפתחה אחר מות פרויד.
הפסיכולוגיה של "האני": אנה פרויד, היינץ הרטמן ואריק אריקסון
אנה פרויד ומנגנוני ההגנה של "האני"
התמחתה במיוחד בטיפול בילדים. בניסיונה להסביר את חשיבות ההגנות, מדגישה את הניגוד שבין הטיפול בהיפנוזה, שבו מסלקים את האני לשיטה הפסיכואנליטית, המאפשרת להסתכל על דרכי פעולתו של האני ושל הגנותיו. האני מסולק כדי לאפשר העלאת האסוציאציות חופשיות, אך קשה לסלק את האני לחלוטין ואז נוצרת התנגדות לטיפול. התנגדות זו מאפשרת לנו להבין את פעולת מנגנוני ההגנה. גם ההעברה למטפל היא העברה של הגנות. מ.ההגנה עשויים להיות מופנים גם כלפי רגשות הנתפסים כמסוכנים, כשהאדם חושש להרשות לעצמו להרגיש.
תיאורטיקנים כמו אדלר או יונג עוררו את כעסו של מסטר פרויד עליהם, ופרויד אשר היה ידוע באגוצנטריות הרבה שלו, השליך אותם לעזזאל, ופיטר אותם.
הם עקב כך בין השאר, פיתחו דרכים חדשות משלהם.
ויש לומר שתרומתם לפסיכולוגיה, כמו התרומה של פרויד לאחר שהעיף אותם גדולה מנשוא.
שיטת הטיפול של אדלר למשל, היא הנהוגה כיום, בה האדם יושב מול המטפל במקום לשכב על ספה.

קיבולת הזיכרון לזמן קצר

טווח הזיכרון הקצר מבחינה פסיכולוגית – מציין את מספר הפריטים שאדם יכול לחזור עליהם בסדר הנכון אחרי שהוצגו בפניך פעם אחת בלבד.הפסיכולוג אבינגהאוז: טווח הזיכרון מכיל בערך 7 פריטים. ג'ורג' מילר 56: הזיכרון הקצר מוגבל ל 7 פלוס מינוס 2. כל אחד משבעת הפריטים של טווח הזיכרון המיידי יכול להכיל יותר מפריט אחד (17868).
מילר השתמש בביטוי גוש לציון יחידת זיכרון. גוש מוגדר עפ"י המשמעות והארגון של החומר הכלול בו. הגוש הוא יחידת משמעות. הזיכרון לזמן קצר מכיל 7 גושים, פלוס מינוס 2. גוש גדול אינו תופס מקום רב יותר בזיכרון מאשר גוש קטן.
הפסיכולוגיה עמדה על הנוכחות הזו רבות.

עמדות ושינוי עמדות
עמדות – הקטגוריות שלתוכן מסוכמות נטיות התגובה הפסיכולוגיות שלנו. גורדון אולפורט העמדה היא המושג המרכזי והבולט ביותר בפסיכולוגיה החברתית ואפשר להשוות את מעמדה למרכזיות מושג האטום בפיזיקה. הפסיכולוגים החברתיים מאמינים שאם נדע מהן עמדותיו של האדם כלפי אובייקט מסוים, נוכל לנבא טוב יותר את התנהגותנו כלפיו.
מאז ומתמיד עסקה בכך הפסיכולוגיה החברתית.
מהי עמדה?
הגישה המסורתית כוללת בנכונות להגיב 3 מרכיבים:
1)מרכיב רגשי/ אפקטיבי – באים לידי ביטוי בכיוון והעצמה של הרגשותיו של הפרט כלפי אובייקט העמדה. שלילי/חיובי.
2)מרכיב הכרתי/קוגניטיבי/פסיכולוגי – מתייחס למידע שיש לנו על אנשים, אובייקטים או על נושאים אחרים. אמונתנו לגבי האובייקט: אמת/שקר מבוסס או לא.
3)מרכיב פעולתי/ קונטיבי/ התנהגותי – באה לידי ביטוי הנטייה הפסיכולוגית לפעול בדרך מסוימת כלפי אובייקט העמדה.

הזדהות – האסכולה הפרוידיאנית

הזדהות = אמונתו הפסיכולוגית של הילד כי הוא דומה לאדם אחר ושותף לכמה מתכונותיו. תהליך מעודן וסמוי. כמו שילדים מקבלים סגנון התנהגות כשל האם. ההזדהות אם אחד ההורים תורמת להגברת ביטחונו של הילד. הזדהות דורשת קשר רגשי בין הילד לבין סוכן החיברות. אפשר להזדהות גם עם אמונות ודעות. פרויד הניח כי להזדהות עם ההורים 2 תוצאות משמעותיות להמשך ההתפתחות: * אימוץ תכונות אישיות, התנהגויות, ערכים, רגשות ותחומי עניין הקשורים בתרבות הספציפית למין ז/נ. * התפתחות האני העליון או המצפון – ערכי המוסר, השיפוט והאידיאלים הפסיכולוגיים שלו.

שדה הראיה המוגבל

שדה הראיה המוגבל של אנשים מלא במגבלות פסיכולוגיות.
חלקן נייטיביסטיות, למשל מהפסיכולוגיה הפזיולוגית.
חלק אחר הפסיכולוגיה הדינאמית,הפסיכולוגיה החברתית והפסיכולוגיה ההתפתחותית ישמחו להסביר.
ההסבר שלהם הוא יותר אמפריציסטי- על כך שאנשים מתעלמים מדברים מסויימים, ומתייחסים לדברים אחרים.
הפסיכולוגיה הקוגניטיבית והגשטאלט קראו לזה למשל: הטיה של האגו,סיבוב מנטאלי ועוד..
אני באופן אישי משלב בין 2 הגישות הפסיכולוגיות הללו, וחושב ששתיהן צודקות במידה מסויימת, הכל תלוי במקרה.

טיפול דינאמי

טיפול פסיכולוגי דינאמי הוא ללא ספק לטעמי הטיפול הטוב ביותר.
בטיפול כזה המטפל מנסה לחדור ולהכנס לשורש הבעיה, ולדברים שעומדים מאחוריה, בעיקר על ידי העלאת זכרונות, וחקר מנגנוני ההגנה של האדם.

השיטה הזו היא שיטה מאד יסודית, בניגוד לשיטות אחרות שהשיטה הדינאמית תטען- מתמקדות רק בסימפטומים הפסיכולוגיה הדינאמית נכנסת עמוק לתוך הווית נפשו של האדם.

זיגמונד פרויד האגדי.
קארן הורני.
הארי סטאק סאליבן.
היינץ הרטמן.
היינץ קוהוט.
אנה פרוייד.

טיפול אורך מדי.
-אין שום אישוש מדעי לטענות שלו.
- אין שום דבר שיכול להפריך את התיאוריות הדינאמיות.

תהליכי תפיסה מלמעלה למטה במוח האדם

גישה ראשונה: זיהוי עצמים – התאמה לתדמית וניתוח תווים (3 גישות)
1) התאמה לתדמית: במוח מאוחסנות תבניות, שכל אחת מהן רגישה לקלט מסוים ומופעלת על ידו. כל תדמית היא מערך של פעילות עצבית, המתעוררת ומופעלת כל אימת שבעל החיים נתקל בקלט הספציפי שהתדמית רגישה לו (מפתח ומנעול). לכל עצם בעולם, יש תדמית במוח שיודעת לזהות אותו. גישה לא חסכונית, גישה מלמטה למעלה.
2) ניתוח תווים: בשלב העיבוד הראשון המערכת הוויזואלית מפרקת את הגירוי שנקלט, למשל את הגירוי הוויזואלי, לתווים ספציפיים. ניתוח זה כולל: הערכה של קווי המתאר, של כיוונם, של צבעם וכד'. ההנחה היא שלכל אחת מהאיכויות השונות האלה של הגירוי, או לתווים אלה, יש גלאי ספציפי, כלומר, תאים הרגישים באופן ספציפי לתו מסוים; וכך, אם הגלאי רגיש לקווים בנטייה של 45 מעלות, הוא יוערר רק ע"י קווים אלה, כאשר הם מופיעים בגירוי, ולא ע"י כל מאפיין אחר, כמו מידת הבהירות, או קו מאוזן. זיהוי הצורות נעשה ע"י צירוף הרבה תבניות כאלה של התווים השונים. הזיהוי הוא שלב מאוחר יותר בתהליך. גישה חסכונית יותר מכיוון שיש סוף לתווים.
הובל וויזל חקרו ומצאו תאי עצב המגלים רגישות יתרה לתווים צורניים מסוימים, כלומר, תאים הנעשים פעילים כאשר נקלט בעין גירוי ספציפי מאוד: תאים הרגישים לקווים בזוויות מסוימות, לקווים מאוזנים, לקווים אנכיים, לפינות, לקצות קווים, לקווים המתנועעים בכיוונים מסוימים או במהירויות מסוימות. על סמך ממצאים אלה סבורים, כי בשלב זה התאים עורכים ניתוח ברמה נמוכה של הבבואה המתקבלת ברשתית. בשלבי עיבוד מאוחרים יותר נעשה שימוש גם במידע השמור בזיכרון המאפשר זיהוי עצמים מוגדרים. ולכן בשלב ראשון כשאנו מתבוננים בריבוע, מופעלים שני גלאי תווים של קווים מאוזנים ושני גלאי תווים לקווים מאונכים. הצירוף של שניהם בשלב הבא מתקשר למידע השמור בזיכרון: ריבוע. כך גם לגבי עצמים אחרים.
סקיצה ראשונית = התיאור הראשוני הוא תיאור ברמה נמוכה והוא מסתמך על הבבואה עצמה. סבורים שהוא מייצג שלב פסיבי מוקדם בתהליך התפיסה ושסקיצה זו לא מושפעת מפעילות שמקורה במרכזים העליונים של מערכת הראייה.
תהליך עיבוד מלמטה למעלה = תהליך עיבוד המבוסס על נתוני החושים בלבד, כלומר מהרצפטורים שבקצות מערכת התפיסה למרכז התפיסה במוח. בסקיצה הראשונית, כל הפעילות היא תוצאה של דחפים עצביים המתפשטים מלמטה למעלה.

ניסויים עם דמויות מיוצבות: כשאנו מסתכלים על העולם הדמות שעל הרשתית נמצאת בתנועה מתמדת עקב תנועות העין הרבות שאנו עושים באופן רצוני ולא רצוני כאחד. מטול על עדשות מגע המוצמדות לעיין ייצב את הדמות שברשתית. התברר כי קשה יותר לראות את הדמות בצורה כזו. טענת הפסיכולוגים: גלאי התווים, אותם מנגנונים המשמשים לזיהוי צורות בשלבים אלה, אשר בתנאים רגילים מגורים רק לסירוגין, נחשפים לגרייה מופרזת ומפסיקים לתפקד כתוצאה מעייפות – כלומר הם מסתגלים. יותר נכך הוכיחו החוקרים, כי ההיעלמות או ההתפוררות אינן מקריות. כלומר, לא חל טשטוש של קווים ולא נעלמים חלקי קווים, אלא נעלמים קווים שלמים כגון קו אנכי או קו מאוזן – קווים שלפי ההשערה מעוררים ולאחר מכן מעייפים גלאי תווים ספציפיים.